31/01/2015

מהו קד"ם

מבוא
תהליך קד"ם (קבוצת דיון משפחתית – Family Group Conference) הוא דרך חדשה יחסית לפתרון בעיות של קטינים בסיכון ובמצוקה. תכנית קד"ם מציעה מודל מובנה של קבלת החלטות על ידי המשפחה הגרעינית, הקטין, המשפחה המורחבת ואנשים משמעותיים לקטין ולמשפחה יחד עם אנשי המקצוע. זהו תהליך וולונטרי וכל המשתתפים מצטרפים ונשארים בו מתוך בחירה.
לשם ניהול תהליך קד"ם הוגדר תפקיד חדש – מתאם (Coordinator). המתאם, דמות ניטרלית, האחראית לניהולו התקין של התהליך, על כל היבטיו – הכנת המשתתפים לקראת המפגש, ארגון והנחיית הדיון המשפחתי, סיכום והפצה מסודרת של ההחלטות שהתקבלו בקד"ם.
בתהליך קד"ם המשפחה מקבלת את הזכות והאפשרות מחד, ומוטלות עליה החובה והאחריות מאידך, לגבש תכנית עבור הקטין. התוכנית נקבעת בדיון משפחתי, לאחר שהמתאם מוודא כי המשפחה מבינה כיצד מתנהלת קבוצת הדיון המשפחתית ומוכנה להשתתף בתהליך, עוזר למשפחה לבחור ולגייס את נציגי המשפחה המורחבת, ידידיה ואנשי המקצוע המעורבים בטיפול בקטין, המוזמנים להשתתף בקד"ם (בנוסף לגורם המפנה שהשתתפותו בדיון אינה נתונה לשיקול דעתה של המשפחה) ומכין אותם למפגש.

אנשי המקצוע בתהליך קד"ם מתבקשים:
• לאפשר לחברי המשפחה המורחבת להתכנס, לדון במצב הקטין ולהציע תוכנית שתבטיח את שלומו.
• לספק למשפחה הערכה על מצבו של הקטין, על הנזק הנגרם לו במצב הנוכחי ועל הסיכונים הנשקפים לו.
• לספק למשפחה אינפורמציה מקצועית על החוקים המחייבים ילדים והורים.
• לספק למשפחה מידע על השירותים הקיימים ועל האפשרויות שהקהילה יכולה להעמיד לרשות הקטין והמשפחה.
• לאשר את תוכנית המשפחה, כאשר זו מבטיחה לדעתם את שלום הקטין.
• לסייע למשפחה במימוש התוכנית שהתקבלה ולאפשר לה להשתמש בשירותים הקיימים בקהילה.
יש להדגיש, כי בתוך תהליך קד"ם, אנשי המקצוע ממשיכים למלא את תפקידם ולשאת באחריות הטיפולית והמקצועית בנוגע לקטין.

רקע
מודל קד"ם פותח בניו זילנד בשנות השמונים, לאחר שבני הקבוצה המאורית העלו שורה של טענות וביקורת לגבי דרך הטיפול בבעיות משפחותיהם בפני קובעי המדיניות החברתיות.
הממשל בניו זילנד, שנקרא לרגישות תרבותית באספקת השירותים החברתיים, החליט להיענות לאתגר ולתת אחריות רבה יותר למשפחות בהתמודדות עם בעיות ילדיהם. בשנת 1989 נחקק חוק חברתי ברוח זו הנקרא: "Children, young persons and their families act" ובו קבוצת הדיון המשפחתית מהווה את הכלי המרכזי לביצוע תהליך אלטרנטיבי של קבלת החלטות לגבי קטינים.
בעקבות ניו זילנד מדינות נוספות כדוגמת ארה"ב, אוסטרליה, אנגליה, שוודיה, דרום אפריקה, אירלנד ואחרות, אימצו את המודל, תוך התאמתו לאותה מדינה.
באנגליה החלו להפעיל את התוכנית במסגרת חוקי ה- "Children Act" (1989). על פי חוק זה האחריות לגורל ילדים היא על המשפחה המורחבת ועל כן היא זו שצריכה למצוא את הפתרון לבעיות המתעוררות עם ילדיה. העובדים הסוציאליים והגורמים המקצועיים האחרים של השלטון המקומי והשירותים הארציים מחויבים על פי החוק לסייע למשפחות בביצוע.
במספר מדינות מיושם המודל גם בתחום החינוך – בבתי הספר, בתחום האלימות במשפחה ובתחום האימוץ.בתחום החינוך נעשתה התאמה של המודל ע"י מורה אוסטרלית בשם מרגרט ת'ורסבורן וזאת  לאחר שנאלצה להתמודד ללא הצלחה עם בעיות בריונות קשה בבית הספר בו לימדה. הצלחת קד"ם בבית הספר הביאה למחשבה שהמודל אכן מציע דרך חדשה להתמודדות עם קשיים התנהגותיים חמורים במסגרת בית הספר. באנגליה ובארה"ב החלו להפעיל קד"ם בבתי ספר במקרים של אלימות, בריונות, וונדליזם והיעדרויות.

מחקרי הערכה ראשונים מראים שמודל קד"ם נחל הצלחה רבה בתחום הטיפול בילדים ונוער בסיכון וכן בתחום שפיטת נוער עובר חוק. מהניסיון המצטבר בארצות שצוינו לעיל, מתברר כי:

  1. רוב הדיונים המשפחתיים מסתיימים בגיבוש תוכנית המאושרת ע"י אנשי המקצוע והכוללת דרכי טיפול חלופיות.
  2. ברוב הדיונים קיימת שביעות רצון מהתוכניות הן אצל אנשי המקצוע והן אצל המשפחות.
  3. מעורבות המשפחה בבניית התוכנית תרמה לחיזוק תחושת האחריות המשפחתית לעתידו של הקטין ולמוטיבציה של בני המשפחה לביצוע התוכנית המבטיחה את שלומו.
  4. מעורבות ההורים הגבירה את תחושת הביטחון אצל הקטינים המעורבים בתוכנית.
  5. על פי עדות ההורים, התוכנית תרמה לחיזוק ולשיקום סמכותם ההורית.
  6. בעקבות תהליך קד"ם קרובים מהמשפחה המורחבת נעשו מעורבים ושותפים בחיי הקטין והמשפחה הגרעינית.

היבטים ערכיים ועקרונות

ערכים ועקרונות טיפוליים עליהם מושתת התוכנית:

  1. מערכת היחסים המשמעותית ביותר לילדים היא המערכת המשפחתית, על כן יש לתמוך במערכת זו. בנוסף לקשיי התפקוד והפתולוגיה, המשפחה היא מערכת מורכבת ורב ממדית, בעלת כוחות ומשאבים אותם יש לזהות ולמצות.
  2. יש להקפיד על מתן כבוד לילד ולהורה, תוך אמונה בסיכוי של כל אחד לצמוח ולהתחזק.
  3. כל אדם זכאי להשתתף בתהליכים של קבלת החלטות הנוגעות לחייו ולחיי בני משפחתו והמשפיעות על גורלו.
  4. באחריות החברה לאפשר העצמות של קהילות חלשות באמצעות פיתוח שירותים גמישים המתאימים לצרכים הייחודיים של כל קטין ומשפחה.
  5. יש חשיבות לאמונה ביכולת המשפחה לקבל החלטות נאותות עבור ילדיה. מתן אפשרות למשפחה הגרעינית והמורחבת להחליט על גורל ילדיה מחזיר לה את עוצמתה, את סמכותה כלפי פרטיה ואת כוחה המוסרי לחנך את בניה.
  6. יש חשיבות לטיפול רגיש תרבות במשפחות המשתייכות לקהילות תרבותיות שונות.
  7. יש חשיבות מיוחדת לדיאלוג בין ילדים להורים, בין משפחה גרעינית למשפחה מורחבת ובין משפחות נוער בסיכון לאנשי מקצוע. פתיחות ושפה פשוטה ומובנת הם אמצעים המאפשרים דיאלוג זה.

תיאור התכנית

ניתן למנות ארבעה שלבים במהלך הפעלת התוכנית: הפניית משפחות לתוכנית, עבודת הכנה לקראת המפגש, כינוס קבוצת דיון משפחתית וביצוע התוכנית. להלן פירוט השלבים:

א. הפניית משפחות – הגורם המפנה בודק עם מתאם קד"ם את מידת התאמתה של המשפחה והמקרה לתוכנית. במידה ועל פניו קיימת אפשרות להפנות את המשפחה לתהליך קד"ם, הגורם המפנה פונה לקטין ולהוריו ומציע להם להשתתף בתוכנית. לאחר קבלת הסכמתם של הקטין והוריו, מעביר הגורם המפנה את הפרטים הדרושים למתאם, אשר יוצר קשר ישיר עם הקטין והוריו.

ב. שלב ההכנה – המתאם משקיע עבודה רבה בהכנת המשתתפים לקראת קבוצת הדיון המשפחתית. המתאם נפגש עם בני המשפחה, מכיר באמצעותם את המפה המשפחתית ועוזר למשפחה הגרעינית לבחור את המשתתפים הנוספים, הקרובים לקטין ולהוריו, זוכים באמונם ושחשוב לדעת בני המשפחה כי ישתתפו בדיון. הוא מסייע למשפחה להתארגן ולהתכונן לדיון, טכנית ורגשית, ומוודא כי המשפחה מודעת לנסיבות בגינן הופנתה לתוכנית וכי המשתתפים מגיעים לדיון מרצונם. במקביל, המתאם נפגש עם הגורם המפנה ואנשי מקצוע נוספים שהמשפחה מעוניינת כי ייקחו חלק בדיון. המתאם מוודא שאנשי המקצוע מודעים לייחודיות התהליך ותפקידם בדיון, תוך הדגשת ההבחנה שנעשית בתהליך בין זיהוי והגדרת הדאגות, לבין קביעת דרכי ההתמודדות עמן. המתאם הוא האחראי לקבוע האם ומתי המשתתפים בתהליך מוכנים ומתאימים לדיון.

ג. מפגש קד"ם – קבוצת הדיון המשפחתית תתקיים במועד ובמקום שקבע המתאם לאחר שבדק את התאמתם עם כל המשתתפים. עקרון הרצוניות נשמר לאורך כל הדיון ולכל משתתף מותר להודיע, בכל שלב ושלב של הדיון, על רצונו להפסיק את התהליך. המתאם, אשר מנחה את הדיון, מקפיד על השתתפות פעילה של כל המשתתפים. כלומר, עליו לוודא שכל המשתתפים מבינים את הנאמר בדיון ומקבלים הזדמנות אמיתית להביע את דעתם והרגשתם בנוגע לנושאים העולים בדיון. המפגש מורכב משלושה חלקים:

חלק ראשון – המתאם מגדיר את מטרת הדיון וכלליו. הגורם המפנה מציג את סיבת ההפניה, מתאר את מצב הסיכון בו נמצא הקטין ומסביר מהן דאגותיו לנוכח מצבו זה של הקטין. בהמשך לדבריו של הגורם המפנה, מתקיים דיון, בו לוקחים חלק כל המשתתפים במפגש, בנושאים ובדאגות שהעלה. המשתתפים מוזמנים לשאול שאלות, להביע הסתייגויות ולהוסיף דאגות משל עצמם. כשהדיון בדאגות מגיע לכדי מיצוי, מציגים אנשי המקצוע את השירותים והמשאבים העומדים לרשות המשפחה והקטין. גם בנוגע לנושא זה מתקיים דיון מקיף, שבסיומו ברורה תמונת המשאבים, הפנימיים והחיצוניים, העומדים לרשות המשפחה בבואה לתת מענה לדאגות שזוהו במהלך הדיון.

חלק שני – הגורם המפנה, אנשי המקצוע והמתאם פורשים מן הדיון ומשאירים את המשפחה ל"זמן פרטי". המשימה של בני המשפחה בזמן זה היא להכין תוכנית אופרטיבית, שתיתן מענה לדאגות שזוהו והוגדרו בחלק הראשון של המפגש. המשפחה מתבקשת לפרט מי האחראי לביצוע כל אחד מחלקי התוכנית, מה לוח הזמנים לביצועה וכיצד יוכל הגורם המפנה לדעת שהתוכנית בוצעה בפועל.

חלק שלישי – עם השלמת הכנת התוכנית ע"י המשפחה, הגורם המפנה, אנשי המקצוע והמתאם חוזרים לדיון המשפחתי. המשפחה מציגה את התוכנית שהכינה בפני הגורם המפנה ואנשי המקצוע ובהמשך להצגת התוכנית מתקיים לגביה דיון. בדיון, יכולים הגורם המפנה ואנשי המקצוע לבקש הבהרות ולשאול שאלות בנוגע לתוכנית וכן להביע הסתייגויות מחלקים שונים בתוכנית. בתום הדיון בתוכנית שהציעה המשפחה, המתאם בודק האם לדעת כל אחד מהמשתתפים כל הדאגות מקבלות מענה והאם התוכנית בכללותה מניחה את דעתו, שאז מכריז המנחה על התוכנית כהחלטה של קבוצת הדיון המשפחתית ובכך מסתיים המפגש.

ד. ביצוע התוכנית – לאחר קבלת התוכנית בקבוצת הדיון המשפחתית יש להחלטות תוקף מחייב וכל אחד מהמשתתפים בדיון (הקטין, ההורים, המשפחה המורחבת, אנשי המקצוע והגורם המפנה) מחויב לבצע את חלקו, בין אם בפעולה אותה התחייב לעשות ובין אם בשירות אותו התחייב לספק, הכול כפי שנקבע בתוכנית. היה ועל פי נוהל הדיווח והמעקב עליו הוחלט בתוכנית, יתברר כי לא כל חלקי התוכנית מבוצעים, יודיע המתאם, לכל המשתתפים במפגש, כי התוכנית מבוטלת ואינה מחייבת עוד את השותפים לקבלתה.

סיכום

מודל קד”ם מציע דרך חדשה לעבודה עם ילדים בסיכון ולבניית תוכניות טיפול לקטינים ונוער עובר חוק. המודל מתמקד בזיהוי הדאגות והצרכים של הקטין, מרחיב את מעגל המשאבים העומדים לרשותו, מאפשר יצירת שותפות אמיתית בין כל הגורמים המטפלים בקטין (הורים, משפחה מורחבת, גורם מפנה ואנשי מקצוע אחרים) ומוביל להכנת תוכנית, המוסכמת על כל הגורמים הללו, תוכנית אשר תבטיח את שלומו של הקטין.

תוכנית קד"ם היא חלק ברצף הטיפולי שהחל לפני התוכנית וימשיך אחריה. ההפניה לתוכנית נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המטפלים ותלויה בהסכמת הקטין והוריו. ההשתתפות בתוכנית אינה פותרת אף אחד מהמשתתפים בה (משפחה ואנשי מקצוע) מהאחריות שהייתה ויש לו בנוגע לקטין.

הניסיון שנצבר עד כה מעלה כי המודל מאפשר להתגבר על קשיים הנובעים מייאוש, תסכול וכעס כתוצאה מחוסר התקדמות בטיפול, עוזר להתמודד בצורה יעילה עם התנגדות של הקטין ו/או ההורים להתערבות חיצונית ומקדם מציאת מענים לקשיים שמקורם בייחודיות תרבותית של המשפחה. כמו כן נמצא כי התהליך מעצים את ההורים והמשפחה ושלפיכך, תרומת המודל חורגת מהטיפול במצב הסיכון הקונקרטי של הקטין ומתבטאת גם בהנעת תהליכי צמיחה והתפתחות חיוביים כלליים במשפחה.

המודל מציע תהליך רצוני השייך למשתתפים בו, ובראש ובראשונה לקטין ולמשפחתו, אך ניהולו הנכון מחייב עבודה של מתאם, אשר אחראי לקדם את התהליך ברגישות ובתבונה ולשמור על גבולות התהליך בהתאם לערכי ועקרונות התכנית.

לקריאה נוספת בנושא צדק מאחה